כיצד להגן על הילד מפני פרפקציוניזם

 

עבור רבים מאיתנו, ההערכה העצמית שלנו ממוקמת מחוץ לנו.

כאשר אנו מסתמכים על דברים חיצוניים כדי לגרום לנו להרגיש טוב אנחנו מאבדים את הכוח שלנו.

מה שאנשים אחרים חושבים עלינו, ההישגים שלנו, וכיצד אנו נראים לאנשים אחרים הוא חשוב יותר מאשר איך אנחנו מרגישים בפנים.

אנחנו מחפשים קבלה מאחרים כי אנחנו לא מקבלים את עצמנו.

 

בעבודתי אני מסייעת למבוגרים ולילדים להרגיש נפלא מבפנים.

אני רואה כל כך הרבה ילדים שלא מודעים לחוזקות שלהם,

שלא אוהבים את עצמם כפי שהם.

ומה הורים מרגישים כלפי עצמם וכלפי הילדים שלהם?

ראו את ילדכם בכל תפארתם ותמימותם.

לעתים קרובות, כאשר אנו שמים תוויות לילדינו כמו "טוב" או "רע,"

הם גדלים לחשוב שהם נמדדים לפי התנהגותם.

אף אחד מאיתנו הוא לא שחור, לבן.

אנחנו כל הזמן משתנים במהלך היום,

תלוי איך אנחנו מרגישים.

לראות את עצמנו כמו הכל "טוב" או הכל "רע" כל הזמן יוצר פרפקציוניזם.

"אני טוב אם אני עושה שעורי בית ומקבל ציונים טובים."

"אני טוב אם אני עושה כל מה שמבקשים ממני."

 

זה כאילו הילד צריך לענות על הצרכים של ההורים שלו לפני הצרכים שלו,

כדי להרגיש 'טוב'.

כמובן, היכולת של ההורים לאהוב אותו לא קשורה אליו.

כך, זה פרפקציוניזם, או הצורך להיות "נכון" או "טוב", באים לידי ביטוי בהתנהגותו של הילד.

הכל במקום, המצעים מתוחים ועליהם כיסוי המיטה, התיק לא יכול להיות באמצע החדר….

ואחר כך הילד, רושם ומוחק, רושם ומוחק כי זה "לא יצא לו".

הוא כבר מונע להיות הכי טוב, לדעת הכול, לעשות הכול בלי יכולת לנוח.

זה מסע אינסופי להיראות בצורה מסוימת כדי להיות נאהב.

אם אתה הורה אשר נוטה לאהוב דברים רק כך,

אז יש לך קבוצה מציאותית של סטנדרטים.

מאיפה באים הסטנדרטים האלה? מי מחליט מה מקובל ומה לא?

 

איך תוכלו לשבור את מעגל הפרפקציוניזם במשפחה שלכם.

1. תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

עד כמה זה קריטי?

מי קבע את הכללים של מה מקובל (מושלם) ומה לא?

איך זה מרגיש כאשר אתה עושה טעות?

כמה אתה מודאג ממה שאחרים חושבים?

עד כמה אתה ממוקד בתוצאות במקום להרגיש טוב?

איפה אתה יכול להרפות, את המחשבות אלה אשר לא משרתים אותך?

 

2. ההתקדמות במקום שלמות

להדגיש את המאמץ במקום להתייחס לתוצאות.

תרשימים מתמקדים בתוצאות ולא ברגשות.

בני האדם מונעים בעיקר על ידי רגשות.

לחבק את הבלגן הנפלא שהוא החיים.

לשחרר את הצורך לשלוט על התוצאה.

לשים לב איך אתם בוחרים להגיב על זה.

 

3. ציפיות מציאותיות

הזכר לעצמך שילדך תמיד לומד ומנסה כמיטב יכולתו. אנחנו  לומדים כל יום.

כל יום הילד שלכם מנסה את הכי טוב שלו.

כשהילד חוזר מאימון כדורגל וכל ברכיו מכוסות בוץ, מה אתם אומרים?

"או לא! תסתכל על המצב שלך. אל תעז לשבת על הספה הנקייה שלי עם כל הבוץ הזה."

במקום : "וואו! היה לך כל כך כיף באימון, הברכיים שלך מספרות לי הכל! מה אתה יכול לעשות לפני שאתה מתיישב על הספה? "

 

4. אל תעשה אותם לא בסדר כאשר אתה לא צריך

ילדים מפחדים כל כך מההשלכות של אם הם יעשו טעות.

למה המתיחות הזאת סביב איך הילד נראה אם הוא נהנה מהחיים.

אז לפעמים יש לו מלא אוכל סביב הפנים, זה אומר שהוא מוזנח?

התחלו לשים לב כשאתם מרגישים צורך לתקן את הילד שלכם.

האם זה הכרחי, האם זה יעזור?

מחקו את האשמה מהמילון המשפחתי שלכם.

במקום ללמד את הילד להתנצל, תשאלו אותו איך הוא מרגיש.

הרגשות שלו יניעו אותו לעשות את הדבר הנכון.

"איך אתה יכול לעשות את הדברים יותר נכון או לעשות אותם טוב יותר כאשר הם משתבשים?"

5. לא להשוות

במקום להשוות את החיים שלכם עם מה החיים הדמיוניים שהייתם רוצים לחיות,

תתמקדו במה שיש לכם ובמה שהולך טוב.

 

האם אתם נותנים חשיבות לדברים שאינם נושאים שום ערך או אושר של המשפחה שלכם?