מדיה חברתית – להבין ולעשות
92% מהנערים גולשים באינטרנט מדי יום . מתוכם, 52% מחוברים מספר פעמים ביום, ו -26% נמצאים באינטרנט כמעט תמיד.
הורים מודאגים מהשימוש שילדים ובני נוער עושים במדיה החברתית.
יש אין ספור כתבות ומאמרים שמפרסמים את הסיכונים
ויחד עם זאת צריך להבין מה נכון ומה לא נכון.
מליוני ילדים שקועים בעולם הדיגיטלי ואנחנו צריכים להבין את הדור הדיגיטלי.
יש להם השקפות משלהם על מה שקורה, הם מעולם לא הכירו חיים ללא מדיה חברתית,
קשה להם לקבל את נקודת המבט שלנו,
של החששות שלנו
ועל כל ההשפעות של השימוש המוגבר במדיה החברתית לפי המחקרים.
ולכן יש לנו "עבודה" לעשות ביחד עם הילדים,
כי המדיה החברתית כאן ולא עוזבת.
זה חלק מהחיים שלנו וחייהם של הילדים שלנו.
אז למה להילחם בזה? האם יש סיבה לדאגה?
אין תשובות גורפות ומידיות.
כל משפחה תצטרך להחליט על הגישה הייחודית שלה.
להלן רשימת חששות יחד עם כמה סיבות לא להיות מודאגים:
עובדה – מחקרים מצביעים על כך שילדים נמשכים לסביבות מדיה חברתית כי זה המקום שבו החברים שלהם נמצאים
למרות שהם היו מעדיפים להיפגש פנים מול פנים.
הפתרון , למצוא חברים באינטרנט, אם יודעים להשתמש בו נכון זה כלי מצוין לקידום אינטראקציה חברתית.
מבחינת בני נוער זה בדיוק כמו "בית ריק" כשההורים הם מחוץ לעיר.
זה ממכר – התגמולים של מדיה חברתית (אהבה, תגובות, הודעות) מעוררים שחרור דופמין והילדים מרגישים כמו
בהתמכרות לאלכוהול וסמים.
ילד רוצה להיות אהוב,
הוא מכור לחברים שלו,
הוא רוצה להיות חלק,
הוא רוצה ללכת לאן שהחברים שלו הולכים.
מחקרים מראים פחד אמיתי בקרב ילדים ובני נוער,
שאם הם לא יהפכו את המדיה החברתית לחלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים שלהם,
לא יהיו להם חיים חברתיים.
הגדרת העצמי – הדור שלנו היה תולה תמונות על הקירות בחדר, תמונות בלוקר וזה אפיין את הפרופיל שלנו.
הילדים של היום מעלים את תמונת הפרופיל שלהם, קטעי וידאו שלהם ושל מה שהם אוהבים, את השירים שהם אוהבים,
את התוכן וההודעות שלהם.
הם פועלים ליצירת זהות והמדיה החברתית מעניקה להם כלים גמישים לעשות זאת.
מה אם אף אחד לא לוחץ על התמונות החדשות שלך?
האם זה אומר שהם לא אוהבים אותך?
לעתים קרובות קשה להפריד בין המציאות לבין העולם החברתי הזה.
מיומנויות תקשורת בכתב – פה הדעות חלוקות.
כיצד יכולות מילים מקוצרות, ראשי תיבות סודיים ואמוג'י לתמוך בפיתוח המוח? פיתוח ?
יש הטוענים שיש לזה השפעה ארוכת טווח ושזה עוזר ולא פוגע (ד.קריסטל)
תהילה ועושר – יש שמוכנים לעשות הכל וגם לעבור על התנהגות מקובלת מבחינה מוסרית.
פרסום מוגבר, הצמדות למדיה עשוי להוביל לאושר מוגבר.
בנות שלא מקבלות את התגובה שהיא מצפה לה, עובדת קשה בהמשך,
הן מבלות שעות בכל יום "להכין את עצמן" בשביל לצלם תמונות מושלמות.
היופי שלהן מבוסס על מספר ה"אוהבים" במדיה,
הערך העצמי שלהן ניתן למדידה. (ומה על היופי הפנימי?)
מצב רוח – בני נוער ומבוגרים נוהגים להירגע על ידי גלילה מדיה חברתית.
רבים מוצאים את זה בריחה מרגיעה.
חלקם עשויים לקרוא לזה מקום של אושר.
במינונים קטנים זה יכול להיות בדיוק כך.
מחקרים מראים קשר בין משך הזמן המקוון לבין שיעורי האושר הנמוכים.
בניסויים, בילדים שהתבקשו לבלות שבוע הרחק מדיה חברתית היו רמות גבוהות בהרבה של שביעות רצון.
נתונים סטטיסטיים: 50% יותר מאובחנים עם דיכאון בקרב בני נוער, 300% יותר התאבדויות.
בריונות – בריונות ברשת היא בעיה, אבל בני נוער רואים את זה אחרת.
הם רואים את זה כחלק מהתבגרות.
הם משתמשים בחילופי מילים שליליות,
הם משתמשים בעלבונות,
וזה מאיץ את התפשטות הרכילות לממדי ענק.
שיפור החיים – שפע של הזדמנויות ללמידה עצמית ושיפור. החל מחומרי לימוד לבית הספר,
כל כלי האמנות והשימוש בהם, נגינה, חקלאות, בישול, גידול ואימון חיות, צילום ועריכת סרטים, כתיבה ועוד.
אם לילדים יש מוטיבציה, הם יכולים ללמוד כמעט כל דבר באינטרנט.
תעשיית הטכנולוגיה משתמשת בפסיכולוגיה כנשק כנגד הילדים
הורים אומרים שהשימוש המופרז של ילדיהם בטלפונים, במשחקי וידאו ובמדיה חברתית
הוא נושא ההורות הקשה ביותר שהם מתמודדים איתו – ובמקרים רבים גם קורע את המשפחה.
נערות בנות עשרה ומבוגרים מסרבים לרדת מהטלפונים שלהם, למרות שזה ברור להפליא כי המכשירים עושים אותם אומללים.
אני גם רואה יותר מדי בנים אשר אובססיות המשחק מובילה אותם לוותר על לימודים ועניין חברתי בבית הספר, פעילויות מחוץ לבית וחוגים.
חוט נפוץ העובר דרך רבים מהמקרים הללו הוא :
ההורים לא זמינים לילדים לחוויות ומשחק,
בעיות חברתיות,
חרדה חברתי,
חוסר יצירתיות של ההורים והילד.
הורים,
אין לכם מושג שמאחורי המסכים והטלפונים של ילדיכם אורבים שפע של פסיכולוגים,
מדעני מוח ומומחי מדעי החברה
המשתמשים בידע שלהם בנקודות תורפה פסיכולוגיות
כדי לייצר מוצרים שמושכים את תשומת לבם של הילדים לטובת רווחי התעשייה.
ילדים מבלים אינספור שעות בתקשורת החברתית
ובסביבות משחק וידאו במרדף אחרי "אוהב", "חברים",
נקודות משחק ורמות – כי זה מגרה.
הם מאמינים שזה עושה אותם מאושרים ומצליחים,
והם מוצאים את זה קל יותר מאשר לעשות את הדרך "הקשה" לחברות, לתקשורת.
הנה כמה עצות ממני :
להבין את הדור הזה.
לחתום עם הילד או המתבגר על חוזה התנהגות במדיה. (חוזה הורה ילד – שימוש בטלפון סלולרי)
הגבלת זמן מסכים תעשה ביחד עם הילדים, בהחלטה משותפת והבנה.
צפייה משותפת בתכני הגלישה של הילד ובערוצי המדיה החברתית (לפחות פעם בשבוע)
ביחד עם הילד על מנת לראות שאין מעשי בריונות ברשת החברתית והילד לא נחשף לתוכן פוגע לא מותאם לגילו.
לדבר עם הילד על מצב רוחו ועל התקשורת החברית שלו.
להקפיד על זמן משחק/עיסוק חופשי במשך היום.
ויש לי כמה שאלות מוסריות
האם יש להשתמש בפחד של דחייה חברתית כדי לאלץ את הילדים להשתמש באמצעי תקשורת חברתיים בצורה כפייתית?
האם זה בסדר לפתות ילדים מלבצע משימות בית הספר הדורשים מאמץ נפשי חזק, כך שהם יכולים לבלות את חייהם
ברשתות חברתיות או לשחק במשחקי וידאו ולא לגרום להם לחשוב הרבה בכלל?
והאם זה בסדר להפעיל את הילדים ללא הרף כדי להשתמש במוצרים דיגיטליים מניבים על חשבון התמודדות
עם המשפחה ופעילויות אחרות בחיים האמיתיים?
אם לילד יש קושי חברתי ואתם רוצים לעזור לו,
אני מלמדת אתכם איך לעזור לילד –
שיפור וחיזוק הערכה עצמית לילד – עוזרים עוזרים לילדים לפתח הערכה עצמית חזקה ומבוססת
בניתי לכם דרך, שלב אחרי שלב איך לעזור לילד לחיזור הביטחון העצמי שלו והדימוי העצמי שלו.
כנסו לפרטים >>> https://lp.vp4.me/8hip