אל תתנהגו ככה לילדים

אני לא רוצה לדבר על הורה שלפעמים צועק על ילד בגלל התסכול שיש לו באותו רגע,

ולא על המבט הזה שלפעמים הורה מסתכל על הילד, מבט נוקב וקר.

אני מדברת על השפלה, ביקורת, בוז, התגוננות שגורמים לילד להרגיש שהוא לא שווה כלום כשהוא עשה משהו לא בסדר.

גם אם הילד שלכם שיקר או גנב כמה שקלים, אל תיבהלו, עבירות מסוג זה אינן מבטיחות חיים של עברינות.

התגובות המוגזמות של ההורה והעונשים הם אלו שמרסקים את ההערכה העצמית של הילד והורס להם את האמון

בדמויות אותם הם אוהבים יותר מכול.

השפלה

ילדים נאלצים לכתוב שלט "אני שקרן", "גנבתי מהורי"….

כל סוג של הודאה נועדה להשפיל את הילד בצורה חמורה.

כשאתם אומרים לילד, "תבקש סליחה", זה לא יעיל וזה משפיל.

כשבמערכת החינוך עושים את זה זו השפלה לטווח ארוך.

השפלה היא עונש על טעות שהילד עשה או שיפוט לא נכון שלו.

הורים ברצינות חושבים שהם מלמדים את הילדים שיעור חיים שיוביל אותם להיות מבוגרים מותאמים היטב?

אז

השפלה לא מלמדת כלום, היא משמשת ללמד את הילד כי הוא לא חשוב, כי אם יעשה טעות או שיעשה קיצור דרך הוא יחטוף ביקורת.

איזה הורה ירצה שהילד שלו ירגיש "פחות" ?

איזה הורה חושב שדרך הטיפול הנ"ל נכונה עבור הילד שלו?

ילדים באים לעולם וזה לוקח שנים של הורות וחמלה וקבלת הדרכה כדי לסייע לילד להבין מה זו הגינות, ומה זו התנהגות לא קבילה.

 

ביקורת

הורים משתמשים לעתים קרובות בביקורת בניסיון להניע את הילד לעשות טוב יותר,

אך לעתים נדירות הביקורת מניעה לפעולה. הביקורת מצביעה על משהו שלילי –

שבסופו של דבר מאירה זרקור על פגמי הילד ותכונותיו השליליות.

אני תמיד חוזרת ואומרת : הורים צריכים להיות אלו שרואים את הטוב ביותר אצל הילדים

ולהאיר את הזרקורים על התכונות הטובות שלהם.

ילדים לא יכולים לראות את הטוב ביותר בעצמם אם אנחנו תמיד מצביעים על הגרוע ביותר.

דוגמאות לביקורת:

למה את לא יכולה בכלל לזכור לסדר את המיטה שלך? מה קרה לך?",

"תסתכל על הבלגן הזה! אתה עצלן מכדי לנקות את החדר שלך", "את מפונקת ולא עוזרת בשום דבר" !!!

אז מה הילד שומע?

אתה עצלן, אתה מפונק, אתה חסר מוטיבציה לעשות משהו טוב.

הילדים לוקחים את כל הביקורת הזאת כדרך לשקף מי שהם. זה גורם לילדים להאמין שמשהו לא בסדר אתם.

ואיך נגיד את זה אחרת בלי ביקורת?

"אני רוצה שתסדרי את המיטה שלך, בבקשה", "אני רוצה שתנקה את החדר שלך לפני שתלך לחבר" .

בוז

הבוז היא ביקורת שמקורה בעליונות על הילד. הורים לפעמים מלגלגים, משתמשים בהומור עוין, גלגול עיניים.

כל זה רק גורם לילד להתעצבן או לבכות ומוריד לו את הערכה העצמית. ומה על היחסים שלכם עם הילד?

דוגמאות לבוז:

"חוצפן ! ", "אין לך שכל? למה שתעשה את זה?", "אפילו אתה לא חושב להעלות את הבגדים שלך, נכון?"

"אה, תראה אתה כמו תינוק, בוכה שוב" !!!!!

ההפך מזלזול זה כבוד. התייחסו לילד שלכם באותו כבוד שאתם רוצים שהוא התייחס אליכם.

הגנה

לפעמים אנחנו משתמשים בהתגוננות מול ההתקפה שלנו. ההורה מתחיל להתגונן ומטיל את האשמה על הילד במקום

לקחת אחריות על ההתקפה שלו.

דוגמאות להגנה:

"לא הייתי צועקת אילו היית עושה את מה שאומרים לך!", "לא הייתי צריכה לקרוא לך טיפשה, אבל הכעסת אותי כל-כך".

ואיך נגיד את זה אחרת בלי התגוננות?

הורה צריך לקחת אחריות על ההתנהגות שלו.

"לא הייתי צריך לקרוא לך טיפש. אני מצטער", "אני מתנצל על הצעקות. איבדתי את קור רוחי."

אז …אל תתנהגו ככה לילדים שלכם.

כנסו >>> כל מה שאתם צריכים לשיפור הערכה עצמית חזקה ומבוססת של הילד