צייתנות או מוטיבציה

"אתה לא יכול ללמד ילדים להתנהג טוב יותר על ידי כך שהם מרגישים יותר גרוע. כאשר הילדים מרגישים טוב יותר,

הם מתנהגים בצורה טובה יותר "- פאם ליאו

האמת הזאת מובילה אותי בדרך של הורות מבוססת חיבור לילדי.

שימוש בעונשים כגון פסק זמן והתעלמויות, שימוש בתרשימי התנהגות,

(הם נועדו לדברים אחרים על פי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית) מוביל למאבקי כוח מתמידים.

הילד תמיד נאבק כדי להשיג עליונות והורים נאבקים להחזיר את הקשר עם הילד.

התקשרות עם הילד  זו רגיעה ביחסים.

קבוצת מחקרים המבוססת על תיאורית ההגדרה העצמית, שמסבירה שוב מדוע הקשר הוא המפתח.

תיאורית ההגדרה העצמית היא תיאוריה של מוטיבציה האומרת שיש לאנשים שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים –

מיומנות, אוטונומיה וקשר.

כאשר אנשים מרגישים מחוברים לאחרים, הם יותר נדיבים ומועילים. והם לא רק בעלי מוטיבציה לעשות טוב,

הם חדורי מוטיבציה לפעולה. התנהגותם של ילדים קטנים היא טובה. הם משתפים פעולה באופן טבעי,

הולכים מדברים, מסייעים בהרבה דברים  – זה בא באופן טבעי.

אז מה זה אומר?

שיש דרכים אחרות להגביר את המוטיבציה ולא לאבד את דרכינו כהורים

ולהתמקד בעונשים ותגמולים על מנת להשפיע על התנהגות ילדינו.

כמובן שאתם רוצים לגדל ילד אחראי, מתחשב, שיתופי, שעושה את הדבר הנכון, גם כשזה קשה, אבל זה לא מרמז על ציות !

אז כמובן שאתה רוצה שהילד שלך יעשה את מה שאתה אומר.

אם אתה דורש צייתנות  אתה מותיר את הילד פתוח להשפעת אחרים, שלעתים קרובות לא ישרתו את האינטרסים שלו.

 

ילדים בעלי מוטיבציה

 

* ילדים בעלי מוטיבציה הם לומדים חווייתיים.

זה אומר שהם צריכים לראות בעצמם אם התנור חם. אז אם אתה מודאג לגבי פגיעה חמורה,

זה יעיל יותר לתת להם ללמוד דרך ניסיון, במקום לנסות לשלוט בהם.

* הילד בעל המוטיבציה רוצה יותר שליטה מכל דבר אחר.

תן לו לקחת על עצמו כמה שיותר פעילויות. אל תנדנד לו לצחצח את שיניו –

תשאל "מה עוד אתה צריך לעשות לפני השינה?

ילדים שחשים יותר עצמאיים יהיו פחות בהתנגדות. שלא לדבר, שהם לוקחים אחריות  בגיל מאוד צעיר.

* תן לילד את הבחירה

אם אתה נותן פקודות, הוא יהיה כמעט בטוח חסר ביטחון. אם אתה מציע בחירה, הוא מרגיש כמו אדון הגורל שלו.

אם אתם חושבים שצייתנות היא תכונה חשובה, אז אני מבקשת ממך לשקול מחדש את המחשבה הזאת.

זה אומר לעשות את הדבר הנכון כי אתה רוצה.

אז מה ההבדל?

אתה עושה מה שנכון, לא משנה מה אומרים לך.

ציות, זה לעשות מה שאומרים לך, לא משנה מה נכון.

אבל

לא בגלל שהוא צייתן, כלומר הוא תמיד עושה מה שמישהו גדול אומר לו לעשות.

אתה רוצה שהוא יעשה מה שאתה אומר כי הוא בוטח בך, כי הוא למד שלמרות שאתה לא תמיד יכול להגיד

"כן" למה שהוא רוצה, יש לך בלב את האינטרסים שלו.

אתה רוצה לגדל ילד שיש לו משמעת עצמית, לוקח אחריות והוא מתחשב באחר

והכי חשוב, אתה רוצה שהילד שלך יבחין ויבין על מי לסמוך ומתי להיות מושפע ממישהו אחר.

עם זאת, ילדים בעלי מוטיבציה יכולים להיות עם אנרגיה גבוהה, מאתגרת, מתמשכת.

אני "רוצה" ו"אני לא רוצה"

גם אם הילד לא אומר "אני רוצה" הוא כמעט ברוב המקרים רוצה אבל פוחד או שקשה לו.

תחושת האמביוולנטיות היא תקיעות ומצד שני ממצב זה יחול השינוי.

אחת הדרכים לעבוד עם האמביוולנטיות היא לעשות רשימה של :

חסרונות המצב הקיים ויתרונות השינוי

למול

חסרונות השינוי ויתרונות המצב הקיים

ואז לצייר מאוזניים או נדנדה ולראות מה גבוה יותר

השינוי

השלב הבא יהיה אופטימיות לקראת השינוי, עד כמה הילד מאמין שהוא יוכל לעשות את השינוי

ופה אתם אלו שצריכים להיות צמודים, נגישים ומכילים לאורך כל הדרך על מנת שיוכל לראות שהוא יכול.

השלב שאחריו יהיה הכוונה להשתנות.

צריכים להבין שלילד אין מוטיבציה לשינוי כי קשה לו, בגלל שיש לו אמונות לא נכונות שהוא לא יצליח.

ילד הוא לא מבוגר שניסה ונכשל אולי כמה פעמים. ילד מראש לא מנסה או שלא נותן מספיק זמן או מספר ניסיונות.

ילד מוותר מראש כי הוא חושב…..חשיבה מזיקה.

אנחנו לא יכולים להבטיח לילד כי  יהיה קל, או שבטוח יצליח, אנחנו נסלול אתו את הדרך ואם קשה, נחשב מסלול מחדש.

כאשר התנהגות מתנגשת עם ערך חשוב מאוד, בדרך כלל ההתנהגות תשתנה.

למשל, אם הילד בחר לא להיות תלמיד, לא להכין שעורי בית, לא לגשת למבחנים – זה לא אומר שאין לו מוטיבציה.

זה אומר שקשה לו וככל שהזמן עובר ואף אחד לא באמת רואה אותו או אף אחד לא מנסה לבדוק אתו דרכים

לחזור להיות תלמיד המצב הולך ומתדרדר ובמרחק הפער הולך וגדל, והחזרה קשה.

השינוי קורה כשהוא רואה שגם היחס הסביבתי אליו משתנה. פחות חברים רוצים להיות במחיצתו. מפה יכול להתחיל השינוי.

כנסו לאתגר 30 יום הדרכה – הורות סמכותית ללא דרמה

אתם תראו שהילדים מתנהגים היטב, 
לא מפני שאנחנו אומרים זאת, אלא מפני שהם רוצים.

אין פה סוד או קסם,
זה פשוט …
דמיינו ש..
לא עוד צרחות
או בקשות שחוזרות על עצמן מיליון פעם,
לא עוד מאבקי כוח,
אין דרמות,
אין איומים,
אין עונשים,
ואין מתח במשפחה
והכול בכייף.