לשחק זו העבודה של הילדות
הורים זה כייף, בייחוד בסופי שבוע ובחופשות,
יש המון זמן ביחד
המון זמן איכות.
ואז
בא לכם לנוח,
להרים רגליים,
להיות עם עצמכם,
לתת לכם זמן של כייף או שקט,
אמבטיה טובה או ספר נפלא,
ואז
הילדים רוצים עוד,
ואתם שומעים את "משעמם לי".
באמת? אחרי שעשינו כל כך הרבה בחופשה?
ואתם אומרים "עד כאן" ואחרי שתי דקות מרגישים אשמים.
זה לא נשמע לכם כאילו הילדים שכחו לשחק באופן עצמאי ?
גם ילדים דבוקים למסכים לא יודעים, שכחו או יש להם קושי ביכולת להיות לבד.
אנחנו לא יכולים להיות על "הורות" 24/7
כי הילד יקבל הורה מתוסכל, עצבני, חסר סבלנות לעיתים קרובות.
מחקרים מראים שהילדים צריכים לשחק לבד כדי שיוכלו לגדול לעצמאות, יצירתיות ובעלי ביטחון.
כאשר הילדים מבודרים כל הזמן – בין אם על ידינו ו/או על ידי המסכים,
הם לא לומדים כיצד לפתור בעיות בעצמם או לחשוב מחוץ לקופסה.
לפני כשני עשורים, בפרויקט גרמני עשו בגרמניה מחקר בשם "גן הילדים" – גן הילדים ללא צעצועים.
רצו לראות מה יקרה אם ייקחו את הצעצועים מגני הילדים.
כל הצעצועים מהגנים המשתתפים נלקחו במשך שלושה חודשים.
בשלושת החודשים האלה הציעו לילדים מרחב וזמן כדי להכיר את עצמם ללא שום הכוונה מהצוות הטיפולי.
המטרה היתה לטפח ביטחון עצמי, דמיון, יצירתיות, יכולות לפתרון בעיות וחיברות.
הם היו חופשיים לעשות מה שהם רצו ואיך שהם רצו לעשות את זה.
וידאו של הילדים נלקח מדי יום.
ביום הראשון נראו הילדים מבולבלים ומשועממים כשהציצו בחשש סביב הגן הריק שלהם.
אבל, ביום השני, הילדים שיחקו עם כיסאות, שמיכות והנעלים שלהם.
עד מהרה החלו להתרוצץ בחדר, מפטפטים וצוחקים בהתרגשות.
בסוף החודש השלישי, הם היו עסוקים במחזה דמיוני, עם יכולות ריכוז גדולים יותר ותקשורת יעילה יותר.
אין זה סוד שהחיים השתנו ב -25 השנים האחרונות.
כשהייתי בתיכון, לא היה לנו אינטרנט בבית או בבית הספר.
אף אחד לא היה הבעלים של טלפון סלולרי, למעט סוגי עסקים עשירים שיש להם טלפון לבנים גדול.
אם רצית ליצור קשר עם מישהו,
היית מתקשר אליו או כותב לו מכתב
שיחות למרחקים ארוכים נעשו במשורה,
כי הם עלו הון.
איזה שינוי מהעולם המחובר של היום!
אני אוהבת את הטכנולוגיה.
עם זאת, לפעמים אני חוששת איך העולם הדיגיטלי ישפיע על הילדים שלנו,
שמעולם לא ידעו משהו שונה.
מדיה דיגיטלית, מטבעה, יכולה להוביל לאינטראקציה עצמית וכישורים חברתיים נמוכים, ולא יותר.
ילדים יכולים להיות מסוגלים לשוחח עם חברים בכל רחבי הארץ באמצעות הודעות SMS או מדיה חברתית,
בשפה מינימליסטית, שפת סלנג ללא כל הבנה ותקשורת תקינה.
האם הילדים יודעים היום לכתוב מכתב?
כאשר ילדים מקבלים צעצוע חדש הם עוברים שני שלבים: שלב ראשון חקירה ושלב שני משחק.
במהלך מצב חקירה, הילד שואל: "מה הצעצוע הזה עושה?"
ובמצב משחק שואל ילד: "מה אני יכול לעשות עם הצעצוע הזה?" .
כאשר ילדים מתמודדים עם צעצועים רבים מדי, הם מבלים יותר זמן בלחקור ופחות זמן לשחק.
מהי ההשפעה של צעצועים רבים מדי?
הילדים מרגישים בלבול.
הם אינם יכולים להתרכז בכל צעצוע מספיק זמן וללמוד ממנו.
זה גורם למצב של סגירות וחוסר התעניינות.
הם לא לומדים לשחק באופן דמיוני.
ילדים אוהבים לקרוא את אותם ספרים, לשיר את אותו השיר, לשחק עם אותם משחקים,
לחזרתיות יש מטרה – היא משמשת לצמצום הלמידה תוך שיפור ההתפתחות הקוגניטיבית.
"המשחק הוא הצורה הגבוהה ביותר של מחקר." אלברט איינשטיין
צעצועים פחות עוזרים לילדים להשתמש ולפתח את הדמיון שלהם, להאריך את טווח הקשב.
צעצועים כמו קוביות מעץ, לגו או צעיפים לא מכתיבים את המשחק לילד – הם בעלי ערך לשחק יותר זמן והילד חופשי
להשתמש בדמיון שלו עבור אפשרויות משחק אינסופיות.
אז
זו הזדמנות להתחבר אל הטבע,
זמן לשחק עם הילדים,
יותר סבלנות לילדים,
פחות עומס בבתים.
יש צעצועים "סגורים" ויש צעצועים "פתוחים". צעצועים סגורים מוגדרים בדרך כלל כאלו המשמשים למטרה אחת,
ברגע שהם הושלמו, נגמר המשחק, כמו פאזל למשל. צעצועים פתוחים יכולים לשמש למטרות רבות ושונות. לדוגמה,
בקוביות צבעוניות ניתן להשתמש כדי לבנות טירה, גשר או לספור, למיין או לאיזון. צעצועים פתוחים מציתים את דמיונו של הילד.
"המינימליזם הוא קידום מכוון של הדברים שאנו מעריכים ביותר והסרת כל מה שמסיח את דעתנו ממנה." ג'ושוע בקר
פחות משחקים, יותר זמן לשחק.
כשאנחנו אומרים לא לצעצועים יותר, אנחנו אומרים כן לשיעורי חיים חשובים יותר.
אנחנו נותנים לילדים שלנו את ההזדמנות כדי להיות מסוגלים ללמוד באמת,
ולהעריך את מה שיש להם.
הם לא צריכים להסתכל למקורות חיצוניים של חומרנות כדי להביא להם אושר זמני או הרגעה.
רוצים לעזור לילד רגשית?
רוצים לעזור לילד בחשיבה יצירתית?
הצטרפו ל"דרך" לחצו כאן
