מדוע קשה לילדים לנהל את ההתנהגות שלהם?
מדוע כל כך הרבה ילדים כיום מתקשים לנהל את ההתנהגות והרגשות שלהם?
ילדים היום נמצאים בבטלה.
אני לא מדברת על עבודה בחודשי החופש שכמה תיכוניסטים יוצאים לעבוד.
הם לא מתבקשים לתרום למשפחה, לשכונה ולקהילה. זה פוגע בערך העצמי שלהם כמו שמרגיש בן אדם מבוגר שמובטל.
אין להם תחושה של תרומה ושייכות במשפחה, כמו לעזור להורה להכין ארוחה.
מי שאוהב לבשל יודע שזה כל כך מספק להאכיל מישהו שאתה אוהב לראות אותו מכיר תודה עם הבעת הנאה על הפנים.
ילדים מונעים מ"מה הוגן ומה לא הוגן" ולעזור כי כולם סביבם עובדים זה להיות חלק מהמשפחה וזה "הוגן".
זה הרבה יותר מועיל להתפתחות הילדים, נותן להם כוח, שליטה מאשר גמול/פרס על תרומה למשפחה.
המשחק השתנה באופן דרמטי
לפני שניים או שלושה עשורים, ילדים היו משוטטים בשכונות, משחקים ללא פיקוח או בפיקוח קל.
הם הצליחו לפתור סכסוכים, כי היתה להם מוטיבציה חזקה כי הם רצו להמשיך לשחק. הם גם תכננו את זמנם וניהלו את המשחקים שלהם.
היתה להם הרבה אוטונומיה, שגם מזינה הערכה עצמית ובריאות נפשית.
כיום, ילדים, נמצאים ב"השגחה" מהבוקר עד שהם נופלים למיטה.
אז הם לא לוקחים סיכונים, הם לא מנהלים את זמנם, הם לא מקבלים החלטות ופותרים סכסוכים ביניהם כמו הילדים מלפני 20 או 30 שנה.
אלו הם מיומנויות חברתיות ורגשיות חשובות שילדים צריכים ללמוד. שיעור מקרי החרדה גדולים הרבה יותר בגלל סיבה זאת.
יש לנו בעיות עם הילדים בבוקר,
יש לנו בעיות עם הילדים ברגע שהם מגיעים הביתה
ויש לנו בעיות עם הילדים לפני שהם הולכים לישון.
ואתם יודעים למה?
כאשר הילדים שלנו הם תינוקות, אנחנו מלמדים אותם לעשות הכול לבד ולהיות אחראים על הכל.
ואז עד שהם בני 18 הם אחראים על שום דבר, כדי לעבוד בתפקיד של להיות ההורה השולט.
אם אנחנו רוצים שזה ישתנה נרחיב כל הזמן את המעגל של דברים שהם יהיו אחראים, ואת האחריות שלנו נכווץ.
במקום לאיים ולצעוק על הילד המתעכב בבוקר לצאת בזמן, תצאו מהבית ותעמדו מחוץ לדלת ותחכו לו,
סביר שהוא יעשה את זה מהר, זה באמת עובד.
אם ניתן לילדים להיות חלק בהחלטות, להביא רעיונות זה יהפוך אותם ליותר משתפי פעולה.
מחקרים על נתינת תגמולים לילד מוכיחים שככל שהילד מתוגמל יותר על התנהגות אנחנו רואים יותר התנהגות לא רצויה.
תגמולים הם באמת חסרי תועלת בטווח הארוך – למרות שנראה שהם עובדים בטווח הקצר.
הדרך בה הורים או מורים מגלים זאת היא שהילד מפסיק "לעבוד".
בשלב מסוים, הילד אומר, "לא ממש אכפת לי הפרס שלך, אני הולך לעשות מה שאני רוצה." ואז אין לנו כלים.
במקום זאת, אנו משתמשים באסטרטגיות הבנויות על כבוד הדדי ותשוקה הדדית לעבור את היום בצורה חלקה.
חשוב להימנע ממאבקי כוח ולזכות בשיתוף פעולה של הילד, בצורה מכובדת וקשורה להחלטה שהילד עשה.
רוצים להצליח?
