למה לא להשתמש במילה "אבל" ?

המילה "אבל" היא "מסוכנת".

מומחים בתקשורת, במנהיגות, במוטיבציה וביחסים מזהירים על הכוח המזיק שיש לה. לא משנה מה שנאמר קודם,

למילה "אבל" יש את הכוח לבטל את כל זה.

"אני יודעת שאתה עצוב, אבל אלה הכללים".

כל מה שנאמר לפניה כאילו לא מספיק חשוב

"אני יודע שאתה עצוב, אבל זה לא משנה כי אלה הכללים."

מילה קטנה זו יכולה לעשות הרבה נזק בלתי מכוון, במיוחד אם אתה מנסה ליצור קשר רגשי,

מילה קטנה זו יכולה לערער את הקשר הרגשי שזה עתה יצרת, ולהשיב את הסכסוך מחדש.

אז מה עושים?

אני מציעה 3 אפשרויות:

1. "אני רואה שאתה כועס/עצוב" ולא מוסיפים מילה

2. "אני רואה שאתה כועס/עצוב, והגיע הזמן לחזור הביתה" (מוסיפים את ה ו')

3. "אני רואה שאתה כועס/עצוב ויחד עם זאת, אנחנו צריכים לחזור הביתה כי סבא וסבתא מגיעים"

"אמירה בו זמנית" מרמזת על כך ששתי הדרכים להצגת המצב תקפות, והדבר מחליש את הקונפליקט.

זו לא רק בתקשורת של ההורים מול הילדים

זו תקשורת טובה מול כל אחד בכל נושא

"אני רואה שהדעה הפוליטית שלך היא…ועם זאת, הדעה הפוליטית שלי היא…"

בכל פעם שאתה מוצא את הצורך להעמיד מישהו במקום זה ביטוי מופלא שלא מצית סכסוך, דחייה או כעס.

כשילד אומר "אבל" המשמעות היא אחרת

הוא לא הבין אותך

הוא לא הבין את מה שהסברת לו או לא הקשיב.