כל ילד זקוק לאמפתיה

להבין מה הילד שלנו מרגיש כשהוא מבטא את זה בהתנהגות לא מותאמת לא אומר שאנחנו מעודדים התנהגות רעה.

הטיעון העתיק שאם לא נשים גבולות, אם לא נגיב בתוקפנות, אם לא ניתן עונשים זה יעודד אותם או ייתן להם לגיטימציה

לחזור על ההתנהגות הזאת, פשוט לא נכון

ילדים פועלים כאשר הם מרגישים מאוימים, עצובים, כועסים או המומים. זה לא הופך אותם לאנשים רעים או לא ראויים

לאהבתנו ולהבנה של להראות להם אמפתיה עוזר להם לנהל את הרגשות שגרמו להתנהגות, וזה שונה לחלוטין מאשר לעודד את ההתנהגות

רגשות הילד הם נפרדים ממעשיהם. התייחסות אליהם בנפרד הגיונית, אבל זה לא תמיד קל

כשילד צועק, מתעצבן, מתוסכל, רוטן, מאשים…בא לנו להעיף אותו מהעיניים שלנו, שילך להירגע ולסיים את הפרשה

אבל הילד צריך אמפתיה ולא פיטורים.

תגובה עם אמפתיה פירושה הכרה ברגשותיו של ילדך, ולא משנה איזה סוג של התנהגות הם מציגים, גם כאשר התנהגות זו מפעילה אצלך

את כל הכפתורים הרעיון הוא, לזרוק לפח את התגובה המיידית שלך למצב ולהתמקד באיך הילד שלך מרגיש ולא מה שהוא עושה,

ההתנהגות שלו עשויה להיות לגמרי מחוץ לכל פרופורציה אבל הרגשות שגרמו להתנהגות הזו לא מווסתים והילד צריך עזרה.

כשהילד קטן הוא עדיין לומד איך העולם עובד, ואיך מצפים ממנו להתנהג. ילדים מתבגרים מתמודדים עם הורמונים משתנים,

לחצים חברתיים ולחץ בבית הספר.

להגיד לילדים שלנו פשוט להפסיק לבכות  זה לשים "יד" על רגשות שאינם שייכים לנו. אני לא רוצה שהילדים שלי יתביישו ברגשות שלהם

או יחשבו שהם צריכים להסתתר או להימנע מהם.

זה לא בסדר לרצות שילדך יפסיק לחוות רגשות קשים, וחשוב להיות אתם כאשר הם עצובים או כועסים!!

זה לא אומר להתעלם מהתנהגות בלתי מקובלת. אני תמיד מדברת עם הילדים שלי על כל אירוע, אבל רק כשכולם, כולל אותי, רגועים

בעולם שבו יש כל כך הרבה דחייה ותגובות אלימות בכותרות כמעט מדי יום, דרושים הרבה אמפתיה לילדים שלנו.

איך לצמצם אירועים ותגובות התנהגות קשות, אתם יכולים ללמוד בתכנית הלווי שלי, להורים שרוצים להבין…לעזור…לעשות שינוי.