כיצד לחזק ילדים ובני נוער כנגד חרדה
בעולם ובייחוד בארצנו יש הרבה אירועים מעוררי חרדה.
החדשות יכולות בקלות להגיע אל ילדינו, וילדים רבים נמצאים באירועים אלו.
"מה אם יקרה משהו כשאני לא אתך?"
"זה יכול לקרות לנו?"
כמבוגרים אנחנו הכוח שלהם לחזק אותם לענות על שאלות ולהיות אתם עם הפחדים שלהם.
חוויות רגשיות, אלו שמגיעות עם פחד, חוסר אונים, צער, כאב – לעיתים קרובות מכילים מידע חשוב לביטחוננו.
בעמידה על זכוכית שבורה, למשל, מגיע מידע איך זה מרגיש לעמוד על זכוכית שבורה,
מה זה עושה לעור שלנו ואיזה נזק הוא יכול לעשות. כך החוויות הרגשיות האלה מסתדרים במוח כמו זיכרונות חזקים.
האמיגדלה, החלק של המוח המעורב בחרדה, מחזיק בזיכרונות אלה ומשתמש במידע
כדי לזהות סכנה פוטנציאלית ולהרחיק אותנו מצרות.
זיכרונות לא חייבים לבוא מהחוויות שלנו.
לשמוע על חוויה רגשית באמצעות החדשות, חבר, סרט, או מדיה חברתית, יכול להיות מספיק כדי להשפיע על האמיגדלה.
חרדה יכולה להראות כמו הימנעות, פחד מהיפרדות, הרבה "מה אם"' – (כי אם יש לי את המידע, אני מסוגל להיות בשליטה על מה שקורה),
או בעיות שינה (מוח מודאג אוהב להטריד כשאתה לא עסוק).
סימפטומים פיזיים עשויים לכלול כאבי בטן, בחילה, כאבי ראש, שרירים כואבים…
זה יכול להיות קשה להתיישב במיטה כאשר יש דברים מפחידים שקרו בעולם.
"אני לעולם לא אעזוב אותך אם אני חושב שאתה לא בטוח."
ייתכן שילדים לא מסוגלים לומר בדיוק מה מניע את החרדה לפני השינה,
אבל זה בגלל שזיכרונות באמיגדלה לא מאוחסנים כמו מילים או תמונות.
חלק מהילדים ובני הנוער עלולים שלא להראות סימנים חיצוניים של חרדה.
זה יכול להיות בגלל שהם לגמרי בסדר, או כי הם עדיין מעבדים מה קרה.
כל אחד מעבד את הדברים בדרכו והילדים שלנו אינם שונים.
חלק נראים לחלוטין אדישים, חלקם עשויים להשקיע יותר זמן בלעשות דברים כמו משחקים, זמן מסך, זמן עם חיות מחמד.
למוח יש באמת דרכים חכמות כדי לוודא שלא צריך להתמודד עם יותר ממה שהוא יכול להתמודד.
אלו מנגנוני ההגנה, שהרי לא מתקבל על הדעת לעבד בבת אחת.
יש למוח "מרחב נשימה" כדי לספוג את מה שקרה ומה זה אומר להם.
כאשר לרגשות אין מקום, הם עשויים לצאת כתגובה עוצמתית ליעד הלא נכון.
דרך לתמוך בהם היא לתת מקום בטוח לרגשות ולמילים שיופיעו.
חשוב לא לדחוף אותם לדבר. לתת להם "שביל" למקרה שהם רוצים.
"נראה לי שיש לך רגשות עוצמתיים. אני באמת מבין את זה.
היו כמה דברים גדולים שקרו שהיו מפחידים. אני מרגישה מאוד מוטרדת ממה שקרה גם השבוע.
אני פשוט רוצה שתדע שאם אתה צריך לדבר, אני כאן."
כיצד נוכל לעזור להם להרגיש בטוחים שוב?
√ להגביל את החשיפה שלהם לסיפורים או דיווחים על הטראומה.
הדיווחים לעתים קרובות מביאים אותנו פנים אל פנים עם דברים בלתי צפויים של החיים.
כמבוגרים, אנו עלולים להרגיש חסרי אונים ופחד, לילדים שלנו יש פחות יכולת להבין את הרגשות האלה ואת מה שקרה.
ככל שהם יותר חשופים למידע להתנהגות שלהם יש סימפטומים של חרדה, הימנעות, התקפי זעם, כעס.
√ לחבר אותם לחיובי
אנחנו נוטים לתת יותר מידע שלילי מאשר חיובי. בכל פעם שאתם יכולים, לתת להם סיפורים חיוביים מן הטראומה,
זה יעזור לווסת את הפחד.
ספרו להם על גיבורים ועל סיפורי הישרדות, חסד וחמלה.
√ בכל גיל זה אחרת
קל יותר לנהל את זרימת המידע עם ילדים קטנים יותר,
אך עם ילדים גדולים יותר ובני נוער, תהיה להם גישה משלהם לחדשות.
בדקו אם הם צריכים לדבר ולענות על השאלות שלהם בכנות, רק מידע שיעזור להם להרגיש בטוחים.
√ שיחה דרך יצירה ומשחק
כל דבר שיעזור לילדים לדבר את המחשבות שלהם והרגשות שלהם יהיה טוב. בדיבור, משחק, ציור או כתיבה.
ילדים לומדים, לרפא ולחקור דרך משחק. משחק יכול להיות תובנה חזקה לתוך מה שקורה להם מבפנים.
זה גם הדרך שבה הילדים מתאמנים להישאר בטוחים ולחקור את הכוח שלהם. הם יכולים לנסות דברים,
ולהיות מי שהם רוצים להיות. ואז, בכל פעם שהם רוצים הם יכולים להוריד את התלבושת, לצאת מן הדמות,
ולחזור אל הבטיחות של העולם שלהם.
√ זה בסדר אם המילים לא יופיעו
יש ילדים שאולי לא ירצו לדבר בכלל, וזה בסדר. הדבר החשוב הוא לתת להם לדעת שאתה שם אם הם צריכים,
גם אם הם לא יודעים מה לומר. לפעמים מילים יכולות להיות נעולות בתוך רגשות גדולים.
תיידעו אותם כי "הדלת" שלכם פתוחה כשהם ירגישו שהם רוצים לדבר.
√ לפעמים הם פשוט זקוקים לכם
כאשר הילדים שלנו מרגישים "כאב לב" הם אולי פשוט צריכים אותנו לשבת אתם קצת. אולי הם ידברו,
ואולי לא. זה לתת להם להרגיש את החום והבטיחות שלכם.
מגע, חום וקרבה פיזית יכולים להיות ריפוי עמוק. לפעמים, הם הכל.
√ הכרת תודה
מחקר מצא כי הכרת תודה יכול להגדיל את הזיכרונות החיוביים, להפוך אותם לנגישים יותר ולהעניק להם השפעה רבה
יותר על מחשבות, רגשות והתנהגות. כדי לטפח תרגול הכרת תודה, בבוקר או לפני השינה, לשאול את הילד
על שלושה דברים שהם אסירי תודה. עודדו אותם לכתוב אותם ביומן, או לכתוב אותם ולהכניס לצנצנת הכרת תודה.
זהו רמז חזותי, שיתן להם תזכורת טובה בעולם שלהם.
√ מה שהם מרגישים זה בסדר
כל רגש שהם מרגישים הוא בסדר – עצוב, כועס, מבולבל, או אולי שום דבר בכלל.
"אני שומע כמה אתה עצוב על זה. אני באמת מבין את זה. אני יודע שהרבה אנשים הם מרגישים ככה"
"אני מבינה למה זה גורם לך להרגיש מפוחדת. זה דבר מפחיד. מה שאני יודעת זה שאת בטוחה
ויש באמת אנשים רבים שעובדים קשה כדי להפוך את העולם למקום בטוח יותר".
שאלות שילדים שואלים
*** "זה יכול לקרות לנו?"
גם לנו המבוגרים יש את אותם שאלות וזה קשה להגיב.
אבל אנחנו יכולים לתת להם את מה שהם צריכים כדי להרגיש בטוחים מספיק יותר מתמיד.
הילדים שלנו צריכים לסמוך עלינו שאנחנו מאמינים שהם בטוחים מספיק.
בדיוק כפי שהם הרגישו כאשר הם נפלו ונחבלו כשהיו קטנים, כמו שאנחנו לא זזים מהם כשהם חולים
עד שהם חוזרים אל עצמם.
ישנן שתי סיבות שהם שואלים את השאלה הזו:
"אתה רואה אותי?" – הדבר הראשון שילדים מחפשים הוא "אתה רואה אותי?" כמו, "אתה רואה שאני נפגע?"
אנחנו יכולים לתת להם את מה שהם צריכים על ידי מתן שמות למה שאנחנו רואים, "אני רואה עד כמה אתה מבולבל',
או 'זה נשמע כאילו זה הפחיד אותך (הרעשים) זה נשמע באמת מפחיד."
כאשר אנו מכירים מה הם מרגישים, זה עוזר להם להרגיש. הם יודעים שאנחנו מקבלים את זה.
וחשוב יותר, זה שולח הודעה לאמיגדלה המגינה ש"תמיכה זה כאן".
"את חושבת שאני אהיה בסדר?" – הסיבה השנייה שהם רוצים אישור, כי הם יהיו בסדר.
לפעמים אנחנו מרגישים שיש לנו עסק עם החרדה שלנו לגבי הפגיעות שלהם.
האם אנחנו רוצים לשמור אותם קרוב? בטוח.
האם אנחנו מרגישים בסדר לשלוח אותם? אולי לא.
האם אנו מרגישים בטוחים מספיק ? כן.
אנו עשויים לחוש חרדה, אבל אנחנו מרגישים בטוחים מספיק ובטוחים כי הם יהיו בסדר. לא היינו שולחים אותם אם לא.
תנו להם לראות כי אתם מרגישים בטוח כשהם שואלים, "את חושבת שאני אהיה בסדר?", אם זה ללכת לבית הספר,
או להיפרד ממכם. אולי הם לא יאמינו לזה זמן מה וזה בסדר.
תנו להם להישען עליכם כל עוד הם צריכים, אבל באותו הזמן, לעודד אותם קדימה.
זה חשוב. המוח יעשה יותר מכל את מה שהמוח עושה הכי הרבה.
אם אנו תומכים בהימנעותם זמן רב מדי,
המוח יסתובב סביב זה ויגיב לעולם, כאילו שהדרך היחידה להישאר בטוח היא להישאר אתכם.
כאשר יש חשש, הדרך היחידה שאמיגדלה חרדה יכולה ללמוד שמשהו הוא בטוח מספיק, היא דרך ניסיון.
זה עלול להיות קשה במשך זמן מה, אבל אנחנו לא רוצים ל"כווץ" את עולמם.
*** אבל איך אתה יודע שזה לא יקרה לי?
זו יכולה להיות אחת השאלות הקשות.
האמת היא שאנחנו לעולם לא יודעים בוודאות של 100% כי אנשים שאנחנו אוהבים יהיו תמיד בטוחים, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים מספיק.
ונענה לילד, "בכל פעם שמשהו קורה, אנחנו לומדים איך להישאר בטוחים יותר."
——
ילדים יגיבו לחדשות על אירועים קשים בדרכם.
יש ילדים שיגיבו ברגשות גדולים.
חלקם ללא אף רגש.
לחלק מהם אין מה לומר.
חלק רוצים לדבר ולדבר.
אל תזלזלו בכוח שלכם להחזיר את עולמם בחזרה לשקט.
לכל ילד יש את הכוח להיות אמיץ מספיק וכולם רוצים להיות חזקים.
התפקיד עבורנו כמבוגרים לעזור להם לדעת שהם חלק מאנושות ושכולם יעמדו יחד,
ויעזרו אחד לשני כדי שהעולם יהיה בטוח יותר וטוב יותר עבור כולנו.
לתכנית המלאה לחצו על התמונה >>> 