"זמן" במקום "פסק זמן לילד"
פסק זמן הוא שיטת משמעת פופולרית שמטרתה להביא ילדים לשבת על כיסא, ללכת לחדר, ללכת למטבח בגן, ועוד כיד הדמיון של ההורים,
הגננת והמורה ו"לחשוב על מה שהם עשו ".
זה היה עובד נהדר אם הילדים היו באמת מהרהרים על ההתנהגות שלהם.
על מה הילד חושב בפסק זמן בחדר שלו?
הבעיה עם פסק זמן היא כי אנו מניחים כי ילדים צעירים יש מוח מפותחת של מבוגר מסוגלים לשבת מהורהר לחשוב על ההתנהגות שלהם כאשר,
למעשה, פונקציה זו פשוט לא התפתח מספיק טוב עדיין.
ילדים מבוגרים יותר מתאימים יותר להרהור כזה, אך עדיין, הילד עשוי ללמוד מה לא מקובל,
אבל זה רק חצי ממה שהוא צריך לדעת. תפקידו של הורה הוא ללמד את הילד לחשוב ולהבין מה מקובל,
איך הוא יכול לנהל את עצמו טוב יותר, ואיך הוא יכול לתקן את התנהגותו. השיטה של פסק זמן היא שיטה נכשלת,
לא משיגה שום תוצאה בשום גיל וההיפך, היא מזיקה להתפתחות הרגשית של הילד.
להלן חלופות אפקטיביות זמן פסק זמן
– "זמן" זו אלטרנטיבה מצוינת ל"פסק זמן". הילד מוזמן לשבת קרוב אל ההורה להרגיע את המוח והגוף שלו.
הרפייה/רוגע עוזרת ללמוד מיומנות חיים חשובה – היכולת עצמית לווסת.
טכניקות מרגיעות יכולות לכלול קריאת ספר, ציור או סתם שיחה עם הורה רגוע.
ברגע שהילד רגוע, המוח מוכן ללמוד.
להבין מה עשה לא בסדר, למה זה לא בסדר, וכיצד לעשות טוב יותר בפעם הבאה כשמתעורר מצב כזה.
"זמן"- לוקח הרבה יותר זמן וסבלנות מאשר "פסק זמן", אבל זה יעיל יותר בטווח הארוך.
במקום להישאר לבד להתמודד עם הרגשות שלו, הוא לומד כיצד לעבוד עם הרגשות.
לא להישאר לחשוב על מה הוא יכול לעשות טוב יותר, הוא לומד מה הוא יכול לעשות טוב יותר.
– פתרון בעיות הוא חלופה טובה יותר לילדים גדולים יותר.
כאשר הורה מטיל פסק זמן, הוא פשוט לוקח אחריות על מעשיו של הילד ונתן עונש.
עכשיו, במוחו של הילד, הוא מפוטר מן ההתנהגות הלא נכונה שלו.
הוא שילם את המחיר.
אולי זה לא היה נעים לשאת את העונש,
אבל אילו כישורים הוא למד מלהיות מקורקע?
אם אנחנו רוצים לגדל ילדים אחראים,
כדאי ללמד אותם איך לתקן את הטעויות שלהם.
לתת את האחריות של התנהגות לא נכונה בחזרה אל הילד.
פתרון הבעיות צריך להיות בשיתוף עם הילד
"מה קרה כתוצאה מהפעולות שלך?"
"איך אתה מתכוון לתקן את זה?"
"מה אתה יכול לעשות טוב יותר בפעם הבאה?"
"מה למדת מזה"
ואם אתם רוצים להיות הורים מיטיבים ללא דרמה אני מזמינה אתכם לאתגר
