בני נוער לא משתפים את ההורים! אז מה אפשר לעשות?

המתבגר שלך מגיע הביתה מבית הספר, זורק את התרמיל שלו  ולפני שאתה יכול לשאול "איך היה היום שלך?" הוא נעלם
או שאתה אוסף את הבת שלך מבית הספר, והראש שלה בתוך הטלפון ה"כול בסדר?" אתה שואל והיא שואגת לך "כן".
אז למה הם לא מדברים?
כאשר שואלים בני נוער אם הם רוצים לדבר עם הוריהם, התשובה היא ברובה "כן".
אז  למה רבים לא מדברים?

כשנשאל, בני נוער את השאלה הזאת, הם כמעט תמיד עונים משהו כמו:
"הם לא יבינו".
"הם ישפטו אותי".
"הם ינסו לתקן אותי במקום להקשיב".
האם זו אשמתנו? כן ולא.

אצל חלק מהם יש פחד עמוק לאכזב את ההורים, ללא קשר כמה מדהימים ותומכים הוריהם.

אז מה אנחנו עושים?

1. לחזור להיות מתבגר ולבדוק מה היה חסר לך, איך היית רוצה שיהיה אחרת.

2. תגיד משהו כמו, "נראה לי שהיה לך יום קשה. אם אתה רוצה לדבר, אני אקשיב ולא אשפוט.

אם אתה לא רוצה לדבר, אני עדיין כאן בשבילך". הם יכולים לשתף אותך מיד או  עשויים להזדקק לזמן נוסף, אבל הם יודעים שאתה שם בשבילם בכל פעם שהם רוצים.

3. באמת, באמת להקשיב.

אם העשרה שלך מתחיל להיפתח, לא להתערב. אל תכננו פתרון. (אני נופלת לשם לעתים קרובות למדי!)

לשמוע אותם ובאמת לנסות לשמוע מה קורה.

לצלול דרך הפרטים לחשוף את לבה של הבעיה. נסה לשים את עצמך בנעליים שלהם. תחשוב איזה סוג של דברים היית רוצה לשמוע אם זה היה קורה לך.