אני מבולבל, אני בגיל ההתבגרות

ממרום גילי אני זוכרת את הגיל הזה מאוד טוב.

הרגש החזק שליווה אותי בכל התקופה היה בלבול ! תוסיפו לזה הפרעת קשב לא מאובחנת כך שהבלבול היה ברמות קיצוניות.

דבר נוסף שהיה בולט בגיל הזה היה שלא שיתפתי במחשבותיי ורגשותיי את ההורים שלי למרות שהקשר בנינו היה מאוד קרוב.

חסר היה לי כיוון, חסרה הייתה לי דרך. 

אז ישנם את ההורים שלא מתעניינים, וישנם את ההורים שסומכים וישנם את ההורים שאוסרים. 

הורים צריכים להיות גם חברים.

הבעיה העיקרית בגיל הזה היא הרצון להשתייך.

ברור שלא כל האנשים הם אותו הדבר וכולנו משתייכים לקבוצות. סוגיות כוח ושליטה נשזרים בחיים שלנו ומשפיעים עלינו. 

האם אנו פועלים מתוך דחף? 

האם אנו מוותרים על העקרונות שלנו? 

האם אנו מעגלים פינות כדי להיות שייכים? 

מהו המחיר שאנו משלמים כדי להיות חלק מהקבוצה? 

בגיל ההתבגרות הילדים מנסים לפלס להם דרך לבד.

הם כבר לא בחוגים שההורים רשמו אותם, הם כבר לא חברים רק של ילדים מהכיתה ולכן יש חוסר עקביות,

בלבול וניסיונות ללכת לכל הכיוונים.

המעבר מגיל הילדות לבגרות מעלה שאלות רבות בפני הילד בנושא שייכות לקבוצה,

תפיסת מקום בקבוצה, והתעסקות יום יומית בזה.  זוהי  מלחמת הישרדות:  "אם אני לא נראה אני לא שייך". 

הרצון לזרום ולהיות חלק מ… מנייד את הילד בין אישיותו, הדעות שלו, והמוסריות שלו לבין מה שמקובל בחברה.

קשה לילד בעל אישיות רפה לשים לעצמו גבול ולא לזרום.

הוא יודע שאם ישתף את הוריו הם לא יאפשרו לו לעשות מעשים שהחברה עושים.

כשהזמנים משתנים גם האנשים וגם דפוסי ההתנהגות משתנים ,

ובתוך ים הגירויים המתבגרים מנסים לזרום עם הזרם או רוצים להיות מיוחדים .

החוויה שלי בגיל ההתבגרות גרמה לי לשבת עם ילדי ולשוחח על הכול בדרך פתוחה

מבלי לחכות שהם יבואו אלי ויעלו את הבעיות, את הבלבול וההתלבטויות שהרי הייתי שם וזה מה שהיה חסר.

הגדרת ההורות בעיני זה "חברות וסמכות". כשאתה הורה כזה אז לא רק שהילדים שלך משתפים אותך,

הם שואבים ממך כוח, ההתבגרות שלהם מגובשת והם עוזרים לחבריהם

ולאט לאט שולחן המטבח בביתך הופך למקום פתוח לשיחה שלך עם כל החברים והם באים לקבל עצות.

לדור שלי קראו "ילדי הפרחים" , שני ילדי הבוגרים  היו שייכים ל"דור מזוין"

והדור של שני ילדי שחווים כיום את "הגיל המגעיל" שייכים ל"דור הסלפי".

על הסכנות רבים כתבו ודברו. מערכת החינוך מעבירה כמה הרצאות

אבל על היתרון ועל התיעול ליצירתיות של המדיה אף אחד לא מדבר.

לילדינו המתבגרים יש כלים טכנולוגים, רשתות חברתיות והם יכולים להשתמש במדיה להפיץ מסרים, להשפיע,

ואנו ההורים יכולים לעזור להם לנווט את זה בדרך חיובית.

כבר יצא לי לראות ילדים שמנסים לעשות שינוי דרך המדיה ומעבר להעצמה אישית הם מעבירים מסר חשוב.

למתבגרים אתגרים התפתחותיים ייחודיים , בחווית  המעבר 

מילדות  לבגרות. הם הופכים להיות פחות מעורבים עם סביבת המשפחה הקרובה ופונים לחפש מידע וניסיון מחוץ למשפחה.

הצמיחה שלהם הפיזית, מינית, פיתוח מערכות יחסים רומנטיות, הקוגניציה,

התפתחות חברתית ורגשית מושפעות בחריפות על ידי סביבתם.

המדיה יכולה לעזור להם ביצירת הזהות שלהם, והתמודדות עם בעיות. התקשורת היא מרכיב חשוב בעולמם מחוץ למשפחה.

פתיחת בלוג אישי בנושאים שמעסיקים אותם יכולה לסחוף אחריהם הרבה עניין וקבלת תשומת לב בדרך חיובית.

נושאים שמעניינים אותם, כמו אופנה, חיות, תזונה, ספורט, המצאות או דברים מעולמם שיעניינו מתבגרים ומבוגרים.

בעידן של היום כשלכול ילד יש מצלמה ושליטה רבה באמצעים דיגיטליים המדיה יכולה לעזור לילדים בבניית דימוי עצמי ובטחון,

לעזור למתבגרים ביצירת הזהות שלהם, התמודדות עם בעיות והבעה של רגש דרך היצירה הקולנועית של עצמו.

רוב בני הנוער המגיעים לטיפול רגשי מתחברים לטיפול בווידיאו.

בטיפול עם וידאו ניתן לעבד רגש, עניינים לא סגורים, לעבוד על התנהגויות,

קשרים בן אישיים ומערכות יחסים.

התעמקות בדמות יוצרת בדיקה וחקירה עצמית, רגשות וקונפליקטים עולים על פני השטח ותובנות לחיים האישיים.

המסר שלי הוא להיות אתם בחוויה שלהם, לשמור על חברות טובה בניכם ובינם ,

לעזור להם במציאת הדרך על ידי רעיונות יצירתיים. הם יעריכו את זה, יאהבו את זה ויכבדו אותכם כהורים.

 

אני מצרפת לכם קישור לתכנית הדרכה מפורטת ( 46 עמודים)

"הכנה ועזרה לילד המתבגר">>> https://lp.vp4.me/e39p